<h1>חוקות הדיינים סימנים ק"ל—קל"א</h1>
<h2>דף מח.</h2>
המוכר שט"ח לחבירו וחזר זה המוכר שהוא המלוה ומחל ללוה אותו חוב ואפילו יורש של המוכר אותו שט"ח יכול למחול אעפ"י שהוא מודה שהוא חייב לו אלא שהוא רוצה למחול לו אותו שט"ח ומ"מ זה הלוקח חוזר ונוטל מעותיו מיד המוכר מה שהיה שוה אותו שט"ח ובין שיהיה מוחל הוא בעצמו או שיהיו מוחלין יורשיו וכופין את הלוקח להחזיר אותו שט"ח ללוה, אבל המכנסת שט"ח לבעלה וחזרה האשה ומחלתו אינו מחול מפני שידו כידה והרי הוא כאילו כתב הלוה לבעלה שטר בשמו שהיה חייב לו אותו ממון שהוא כתוב בשט"ח דכיון שכן שוב אינה יכול לחזור ולמחול אותו שט"ח והטעם דהמוכר יחזור למחילת השט"ח ההוא מפני דמכירת שטרות הוא דרבנן דודאי מן התורה לא חלה בהם קנייה כלל מפני שהם דבר שאין בו ממש שהרי הנייר לא מכר לו אלא השעבוד שיש לו על הלוה שהוא כתוב בו והשעבוד אין לו ממש אלא מפני תקנת מלוה שאם יצטרך מעות שהוא יכול למוכרן תקנו לו חכמים שיכול למוכרן למי שירצה והם ג"כ תקנו שיהא יכול למחול אותו שטר הוא או יורשיו כך מפורש בכתובות בפרק הכותב [פ"ה ע"ב] (ובמ"מ) [ובב"מ] בפ"ק [כ' ע"א] וכן דעת ה"ר יונה ז"ל וכן פסק רי"ף ז"ל ומה שאנו ממעטין מפסוק שבשטרות אין בהם (קנייה) [אונאה] כמ"ש במציעא בפ' הזהב [נ"ו ע"ב] דמשמע דמכירתן הוא מן התורה יש לנו לומר דקרא אסמכתא בעלמא הוא ולעולם מכירת שטרות מדרבנן הם כך מפורש בהר' יונה ז"ל וכתב הראב"ד ז"ל בב"ב בפרק מי שמת ובמ' גיטין בפ"ק שאם כתב בשט"ח אני משועבד לך ולכל הבא (מכוחי) [מכוחך] דשוב אינו יכול למחול אותו שט"ח ללוה כיון שמכרו וכן דעת מורי תמ"ך, וצריך שיכתוב בשטר המכירה של אותו חוב אני מוכר לך כל זכות וכל שעבוד שיש לי על פלוני בשטר חוב זה שאני מוכר לך ואם לא כתב לו כן אינה כלום ויכול המוכר לחזור בו ולומר לו לא זכית(י) בו ומ"מ אם קדם וגבה הלוקח אותו חוב קודם שיאמר לו המוכר כלום זכה בו כמ"ש למעלה לגבי המוכר פירות דקל לחבירו כ"כ מורי תמ"ך בחידושיו לבבא מציעא בפרק איזה נשך ותשובת שאלה. המוכר שט"ח לחבירו במעמד שלשתן אם יכול לחזור ולמחול אם לאו נחלקו בו הראשונים ז"ל ומורי תמ"ך כתב שאינו יכול לחזור ולמחול כ"כ הוא בחידושיו במסכת גיטין בפ"ק.
